האם עזרתם למטופל לטפל בהגנות לפני גישה לרגשות
חביב דאבנלו, מייסד גישת ISTDP בתרגום חופשי לעברית טיפול חוויתי ממוקד תקווה והחלמה, דיבר על דרך המלך לתת המודע על ידי הבנת דפוסי ההתנהגות של המטופל בכאן ועכשיו, הפיכתם למודעים כדי שהמטופל יוכל בעזרת המטפל לפנות נגדם. דאבנלו פיתח את התאוריה של עבודה בכאן ועכשיו עם תת המודע מאחר ולא פותחה גישה כלשהי בעולם הפסיכולוגיה אשר המשיכה את דרכו של פרויד לעזור למטופל לפנות נגד ההתנגדות להרגיש את כל הרגשות אשר הוא חרד מהם.
למה בכלל לעזור למטופל לטפל בהתנגדות?
התנגדות הפכה למושג מופשט בעולם הטיפול, כולם מכירים אותו אבל מי באמת עובד עם ההתנגדות בחדר הטיפולים? פעמים רבות מטפלים מתעלמים ומוצאים עצמם חסרי אונים מהאופן בו מטופלים מתנהגים בטיפול במקום לעזור למטופלים בדיוק עם האופן בו הם מתנהגים אשר פוגע בהם.
החשיבה הנמצאת בטיפול פעמים רבות היא שאם אנחנו המטפלים נהיה רגישים, אכפתיים, אמפתיים, נהיה למטופל האמא, האבא או לא נהיה האמא האבא, אם נדבר על הקשיים, אם נציף אותם, נבין אותם אז המטופל יקבל את התנאים אשר היו חסרים לו ויוכל להחלים. כמטפלים אנחנו אומרים שזה תהליך ושיקח זמן, אולי שנתיים, שלוש, ארבע עד שמשהו יקרה ויחלחל לליבו של המטופל.
דאבנלו אמר שכל מטרת הטיפול היא לפנות נגד החשיבה שהמטפל הוא זה אשר יכול לרפא את המטופל בעוד שרק המטופל עצמו ובעיקר כח הריפוי והרצון הלא מודע שלו להחלים הם אלו אשר יכולים לפנות נגד החרדה וכל דפוסי התנהגות, התקשרות אשר מונעים מהמטופל להרגיש את הרגשות שלו.
במצבים מעוררי חרדה ואשמה, המטופל צריך עזרה, אבל שם המטופל גם עושה שימוש בדפוסי התנהגות של התבודדות עם עצמו, עם המחשבות שלו, מתכנס, מחכה למטפל או לאחרים,נהיה מתוח וחרד כל אחד בהתאם לדפוסי ההתנהגות ורמת החרדה אשר הוא סובל ממנה.
דאבנלו פיתח תאוריה לעבוד עם התת מודע בכאן ועכשיו ברמת חרדה שהמטופל יכול לשאת, ולווסת את רמת החרדה כאשר היא גבוהה מדי כדי שהרצון הלא מודע של המטופל להחלים יגבר על דפוסי ההתנהגות המגבילים שלו עם המטפל ביחסי ההעברה. מאחר ודפוסים אלו הם לא מודעים המטפל הוא המועמד לעזור למטופל לזהות את דפוסי ההתנהגות הללו ביחסי ההעברה כדי שהמטופל יוכל בעצמו ובעזרת המטפל לפנות נגדם.
דפוסי ההתנהגות אלו, ההגנות וההתנגדות מפני קרבה רגשית הם הבעיות הלא מודעות אשר מונעים מהמטופל להיות מי שהוא באמת. דפוסים אלו נוצרו בעבר כדי לווסת את החרדה של דמויות ההתקשרות, הם אלו אשר בעבר שמרו על המטופל וכיום מייצרים את הקשיים שלו.
לכן כל מטפל צריך לשאול את עצמו האם הוא עוזר למטופל לפנות נגד ההגנות שלו בטרם המטופל מרגיש את הרגשות שלו. אם המטפל לא יודע אלו הגנות והתנגדות מונעים מהמטופל להרגיש הוא כמובן לא יוכל לעזור לו לפנות נגדם, לכן השאלה הראשונה היא :
מהי הבעיה הפנימית אשר מונעת מהמטופל להיות בקשר עם הרגשות שלו ומשאירה אותו בחרדה ולבד?
הבעיה נמצאת מול המטופל והיא מה שהמטופל עושה עם המטפל (ועם אנשים אחרים בחייו), למשל :
"אני יודע שצריך להרגיש את הרגשות שלי" - ריצוי
"אמרו לי שאם אני לא אפתח רגשית אני לא אתקדם" - פסיביות
"אני חושב שאני יודע מה אני מרגיש" - הדחקה והתבודדות בראש
"אתה יודע מה אני מרגיש?" - השלכה
"אני רק אוהב אותה" - פיצול
"אני מתוח" - אינטלקטואליזציה
בכל אחת מהדוגמאות הללו הבעיה היא מה שהמטופל עושה עם המטפל, כמובן שהמטפל לא נמצא בעמדה לשפוט את המטופל אלא לעזור לו להיות מודע לבעיה הפנימית אשר הוא מתנהג באופן אוטומטי כדי לעזור למטופל בעצמו לפנות נגדה באמצעת הרגשות אשר ההתנהגות והחרדה מסתירות.
מטו': "אני חושב שאני יודע מה אני מרגיש
מטפ: שאתה חושב אתה לא יכול לדעת מה אתה מרגיש, אם אתה לא הולך למחשבות, מה הרגשות כלפיי?
מטו': אני כל הזמן במחשבות שלי
מטפ: ומה הרגשות כלפיה שהיא פגעה בך?
מטו': אני מחכה שתגיד לי מה לעשות
מטפ: ואז מה יקרה כאן? אין לי דרך לדעת מה קורה אצלך בפנים שאתה מחכה לי, איך נוכל לעזור לך עם מה שקורה אצלך פנימית?
כל אלו, מאפשרים לזהות את הקשיים של המטופלים כדי שיהיו מודעים ואז להזמין את המטופלים לפנות נגדם שכן דפוסי התנהגות אלו יוצרים את הקשיים של המטופלים ומותירים אותם חרדים, כך המטפל מאפשר למטופל לבחור בעצמו! ולהיות זה אשר ביחד עם המטפל בוחר בהחלמה, גורם חוסן של ממש.
אם אתם בטיפול או אם אתם מטפלים אנא וודאו כי אתם עוזרים באופן ספציפי למטופלים לטפל בהגנות ודפוסי התנהגות אשר מגבילים אותם, אם אתם לא, אנא פנו לעזרה. ללא טיפול ברור בדפוסי התנהגות במערכות יחסים ובראש בראשונה במערכת היחסים הטיפולית, המטופל לא יכול להתקדם ולא להרגיש מתוך רצונו המלא אלא מתוך אותם הגנות ודפוסים אליהם הוא רגיל, אז הרגשות מעורבבים בהגנות וחרדה ולא יאפשרו החלמה של ממש.
Comments